<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן קי"ט</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ראובן שאסר בית הכנס' שבביתו על שמעון. ערבים עלי דברי דודים על דבר הנדר, אם קנאה עשיר אחד ונתנה לבני העיר, יש לו חלק בה לזה המדיר, ותנ' [נדרים מ"ח ע"א] ושניהם אסורי' בדבר של אותה העיר, וחשיב נמי בית הכנסת, ואפי' את"ל מתני' רבנ' היא דפליגי עליה דר' אב"י ופסק' הלכ' כר' אב"י, סבורני דעכ"ל פ' [דעד כאן לא פליג] ראב"י אדרבנ', אלא בנדרו הנאה זה מזה בסתם, הואיל ולא הוברר חלקו והיה רשאי להשתמש בכל החצר, לא היה דעתו על דבר שלא הזכיר בידו, כדאמ' [ב"ק נ"א ע"ב] בברירה פליגי, אבל אם פירש בפי' אני מדירך מחלקי מן החצר לא הוה פליג ר' אב"י. גם לפי שכתבת' שאפי' אם לא מכרה הרי (לאו) השאילה לכל הקהל, אם [לא] פירש זמן השאלה, ל' יום כסתם, כדאית' פ' התכלת [מנחות מ"ד ע"א], אבל לאחר ל' יום יכול לאוסרו. ומה שכתבת' ממצות לא ליהנות ניתנו, אילו היתה בית הכנס' מצוה כמו ישיבת סוכה אז כיונתה יפה, אבל כאן אינה אלא שמיעת התפילה, והוא לא הדירו מן התפלה, ודמי לנכסי חולה על המבקר [נדרים ל"ט ע"א], דלא אמרי' הת' מצות לא ליהנות ניתנו, אע"ג דהת' שרי בעמידה, הכא אסיר דהת' טעמ' משו' דלא אדריה מחיותיה. ומה שלא הזכיר דבר הנדור, איני סבור שיכול לאוסרו, מי' לא איתברר לי אע"ג דלא גרע מידות וגבי ידות קתני [שם ב' ע"א], שני אוכל שני טועם, ולא הזכיר שם קונם, סבורני שהזכיר בכולם קונם דיד לא עדיף מגופו של נדר שצריך להזכיר שם קונם עמו.
<h2>דף לט.</h2>
ראובן שאסר בית הכנס' שבביתו על שמעון. ערבים עלי דברי דודים על דבר הנדר, אם קנאה עשיר אחד ונתנה לבני העיר, יש לו חלק בה לזה המדיר, ותנ' [נדרים מ"ח ע"א] ושניהם אסורי' בדבר של אותה העיר, וחשיב נמי בית הכנסת, ואפי' את"ל מתני' רבנ' היא דפליגי עליה דר' אב"י ופסק' הלכ' כר' אב"י, סבורני דעכ"ל פ' [דעד כאן לא פליג] ראב"י אדרבנ', אלא בנדרו הנאה זה מזה בסתם, הואיל ולא הוברר חלקו והיה רשאי להשתמש בכל החצר, לא היה דעתו על דבר שלא הזכיר בידו, כדאמ' [ב"ק נ"א ע"ב] בברירה פליגי, אבל אם פירש בפי' אני מדירך מחלקי מן החצר לא הוה פליג ר' אב"י. גם לפי שכתבת' שאפי' אם לא מכרה הרי (לאו) השאילה לכל הקהל, אם [לא] פירש זמן השאלה, ל' יום כסתם, כדאית' פ' התכלת [מנחות מ"ד ע"א], אבל לאחר ל' יום יכול לאוסרו. ומה שכתבת' ממצות לא ליהנות ניתנו, אילו היתה בית הכנס' מצוה כמו ישיבת סוכה אז כיונתה יפה, אבל כאן אינה אלא שמיעת התפילה, והוא לא הדירו מן התפלה, ודמי לנכסי חולה על המבקר [נדרים ל"ט ע"א], דלא אמרי' הת' מצות לא ליהנות ניתנו, אע"ג דהת' שרי בעמידה, הכא אסיר דהת' טעמ' משו' דלא אדריה מחיותיה. ומה שלא הזכיר דבר הנדור, איני סבור שיכול לאוסרו, מי' לא איתברר לי אע"ג דלא גרע מידות וגבי ידות קתני [שם ב' ע"א], שני אוכל שני טועם, ולא הזכיר שם קונם, סבורני שהזכיר בכולם קונם דיד לא עדיף מגופו של נדר שצריך להזכיר שם קונם עמו.
<h2>דף מו:</h2>
ראובן שאסר בית הכנס' שבביתו על שמעון. ערבים עלי דברי דודים על דבר הנדר, אם קנאה עשיר אחד ונתנה לבני העיר, יש לו חלק בה לזה המדיר, ותנ' [נדרים מ"ח ע"א] ושניהם אסורי' בדבר של אותה העיר, וחשיב נמי בית הכנסת, ואפי' את"ל מתני' רבנ' היא דפליגי עליה דר' אב"י ופסק' הלכ' כר' אב"י, סבורני דעכ"ל פ' [דעד כאן לא פליג] ראב"י אדרבנ', אלא בנדרו הנאה זה מזה בסתם, הואיל ולא הוברר חלקו והיה רשאי להשתמש בכל החצר, לא היה דעתו על דבר שלא הזכיר בידו, כדאמ' [ב"ק נ"א ע"ב] בברירה פליגי, אבל אם פירש בפי' אני מדירך מחלקי מן החצר לא הוה פליג ר' אב"י. גם לפי שכתבת' שאפי' אם לא מכרה הרי (לאו) השאילה לכל הקהל, אם [לא] פירש זמן השאלה, ל' יום כסתם, כדאית' פ' התכלת [מנחות מ"ד ע"א], אבל לאחר ל' יום יכול לאוסרו. ומה שכתבת' ממצות לא ליהנות ניתנו, אילו היתה בית הכנס' מצוה כמו ישיבת סוכה אז כיונתה יפה, אבל כאן אינה אלא שמיעת התפילה, והוא לא הדירו מן התפלה, ודמי לנכסי חולה על המבקר [נדרים ל"ט ע"א], דלא אמרי' הת' מצות לא ליהנות ניתנו, אע"ג דהת' שרי בעמידה, הכא אסיר דהת' טעמ' משו' דלא אדריה מחיותיה. ומה שלא הזכיר דבר הנדור, איני סבור שיכול לאוסרו, מי' לא איתברר לי אע"ג דלא גרע מידות וגבי ידות קתני [שם ב' ע"א], שני אוכל שני טועם, ולא הזכיר שם קונם, סבורני שהזכיר בכולם קונם דיד לא עדיף מגופו של נדר שצריך להזכיר שם קונם עמו.
